שינויים בחיים בעזרת מעברים בין חדרים

פנינה

האם יש מקום לשינוי בחיים שלכם?
ביום גשום קמתי עם גב תפוס אבל ראש טוב מלא כוונות חיוביות. החלטתי שלא אסע למשרד ובמקום זאת אכתוב את הבלוג באווירה של רוגע וריכוז. כאשר ישבתי בסלון, ראיתי תמונה של עצמי, יושבת בחדר – האימון ,ממוקדת מטרה, כותבת בשקידה והנאה. לא חלפו רגעים רבים עד להפרעה הראשונה בתכנית העבודה שלי. לתדהמתי הסתבר שהמדפסת היקרה ומפוארת שקניתי לפני שנה כדי להבטיח סוף סוף שירות אמין ורציף לאורך זמן, התקלקלה וזקוקה להחלפת שני תופים. התעצבנתי ואחרי כן חשבתי לעצמי "אם את מעוצבנת לא תוכלי לכתוב את הבלוג". עכשיו, נאלצתי להתמודד עם מכשול חדש שאני בעצם מפריעה לעצמי. הפתרון היה להקדיש שעה ורבע למדיטציה ורק בסיומה ניגשתי לחדר האימון כדי להתחיל את הכתיבה. ברגע שנכנסתי לחדר האימון, נפלה עליי שלווה, הגשם פסק וקרני השמש צבעו פסי אור מתחלפים בפסי צל על הווילון . שכחתי את המדפסת, הגב הפסיק לכאוב ואני בזרימה מחשבתית נהדרת.
מהי התכונה הנפלאה הזאת, שגורמת לנו לשכוח את הצרות ברגע שאנו עוברים מחדר לחדר? אולי הכול פרי הדמיון העשיר שלי , מחוזקת מצפייה ביותר מדי פרקים של הסדרה על הקוסם מרלין. הייתכן שקריאתי בספר של ד"ר מילטון אריקסון (פסיכיאטר דגול שהמציא את ההיפנוזה העקיפה) מכניסה אותי לטראנס?
בין כך או כך, מסתבר שהתופעה של שכיחה במעבר בין חדרים, היא אמיתית. כולם מכירים את החוויה כשמחליטים לחפש משהו בחדר אחר ואחרי שנכנסים לחדר החדש מסתבר ששכחנו את המטרה לגמרי. לפני שאתם מעלים גיחוך על פניכם, אציין שלא מדובר בגחמות של זקנים שחוקי זיכרון. בחודש אוקטובר פורסם מחקר של  גבריאל רדבנסקי (פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת נוטרה-דאם בארה"ב) "מעבר דרך פתחים גורם שכיחה". שלושה ניסויים עם סטודנטים צעירים הוכיחו שכניסה או יציאה דרך פתח לחדר אחר הגבירה שכיחה אצל המתנדבים. רדבנסקי סבור "כניסה או יציאה דרך פתח (לחדר אחר) משמש כ – "גבול לאירוע" בתפיסה, המפריד בין פרקי פעילות ומתייק אותם." כלומר המוח שלנו מתייק זיכרונות לפי מקומות ושולף בקלות את הזיכרונות של אותו מקום אבל לא של מקומות אחרים. לא פלא, איפוא, שאני חווה השראה ושלווה ברגע שאני נכנסת לחדר האימון.

בחדר האימון
מרבית המתאמנים המגיעים אלי לאימון האישי באים עם זיכרונות עבר כבדים ומכאיבים שמונעים מהם להניע את חייהם קדימה. כחלק מהאימון, בעזרת שיטות שונות של תרגילי דמיון מודרך ובעזרת טכניקות NLP, אני מעבירה אותם מחדרי העבר, דרך הסף, אל חדרים חדשים. במילים אחרות: אנחנו מתייקים את זיכרונות העבר, מטפלים בהם, מאפשרים לעצמינו להניחם מאחור, ופותחים דלת חדשה – תיקייה חדשה למצבור חוויות מסוג אחר.
עבדתי עם מתאמנת, אישה צעירה בשנות העשרים לחייה, שנשאה בליבה משקעים כבדים, חוויות כואבות מיחסיה עם אביה. כל השנים נהג אביה לצעוק עליה, להעליבה, לזלזל ביכולותיה ולומר לה שדבר לא יצא ממנה, שהיא מטרד, שהיא לא שווה. כשהגיעה אלי לאימון, הייתה במצב ירוד מאוד.
בעבודה איתה השתמשתי בתרפיית קו הזמן, הנעשית בעזרת דמיון מודרך, שבעזרתה ניקינו כעסים ועלבונות מהעבר. היה עליה לעבור תהליך של סליחה לאביה, לאחר שהבינה שקודם כל היא חייבת לסלוח לו, כי ללא הסליחה ועם המשך עוצמות הכעס כלפיו, חייה ימשיכו לדשדש במקומם ללא התקדמות וצמיחה. במקביל, בחנו והגדרנו את יעודה בחיים. היא גם הבינה שהאחריות לחייה היא רק שלה ורק היא זו שתקבע את עתידה ודרכה. את היעוד תרגמנו לחזון, פרטנו אותו ליעדים מעשיים הקשורים בלוחות זמנים, והיה עליה לדווח לי באופן שוטף על מימוש אותם יעדים. תהליך העבודה איתה היה ממושך, במהלכו היא למדה לתואר ראשון, גילתה את כוחותיה ויכולותיה, ולאחר לימודיה מצאה עבודה מצוינת בתחום אותו למדה. גישתה החיובית כלפי עצמה וחייה אפשרה לה גם למצוא לעצמה בן זוג ראוי וטוב עבורה.

חוכמת הבודהיזם – סוטרת הלוטוס
לפני אלפי שנה נכתב בסוטרת הלוטוס. " מהי המשמעות להיגד, שהבודהה בא לעולם מסיבה אחת חשובה בלבד?… הבודהה רוצה לפתוח את הדלת לתבונת ההארה, …כדי לגרום ליצורים חיים להתעורר לחוכמת הבודהה..  הוא רוצה לשכנע את היצורים החיים להיכנס למסלול של חוכמת הבודהה".
הבודהה הכיר היטב את השמרנות של בני אדם, ואת הקושי לשנות את  התנהגותם כדי להוביל אותם אל הדרך של תבונת ההארה. הוא הבין שהדרך היחידה להביא יצורים חיים לשכוח את הסבל ולהעלות על שביל ההארה היא מעבר לחדר אחר במודעות – חדר ההארה.
המסקנה היא שאנו זקוקים לגמישות רבה בעמדות והתנהגות כדי ללמוד כיצד להסתגל לעולם של אי וודאות, ולהצליח בו. היכולת שלנו להתחדש, תלויה במידה רבה באמונתנו ביצירתיות הטבעית שלנו.

כיצד מעצבים את השינוי בחיים?
בבמת החיים נשחק סידרת תפקידים שונים ומתחלפים (בבית ספר, בעבודה, במשפחה ובחברה) וכל תפקיד חשוב לנו. עם זאת, עלינו לזכור שכל תפקיד הוא חולף ומייצג רק היבט אחד או חדר אחד במודעות שלנו. עלינו לפתוח את הדלת לחדר ההארה , בו נגלה את זהותנו האמיתית כמוארים ומאושרים מבפנים ונמצא את הדרך להביא את הייחודיות שלנו לידי ביטוי בעולם.
הצעד הראשון הוא לעצב את החזון שלנו ולתרגם אותו ליעדים. מאותו מקום של שקט פנימי, אנו צריכים להביט אל החיים ולהמחיש בכתב או בציור את מטרותינו. אנו חייבים לבנות גשר מוחשי בין החלומות שלנו לעולם החיצוני. דרך גשר זה, אנו נעביר את כל כוחות היצירתיות והמוטיבציה כדי להגשים את הייעוד שלנו.
הצעד השני הוא גיוס הנחישות לדבוק במטרות. עלינו להתרכז או לעשות מדיטציה על המטרות לפחות פעם אחת כל יום, כדי לשייך אותם לעולם הפנימי והחיצוני שלנו. המקום למדיטציה או ריכוז חייב להיות מקום קבוע בחדר שקט כדי ליצור אפקט של שכיחת הדאגות והסבל בכניסה למפתן החדר.
כך נלמד לחזור למקורות הכוח והראשוניות שלנו, לפני הזמן שבו חילקנו את העולם לאפשרי ובלתי אפשרי. התגלית הגדולה של כל ילד, הינה שלכל דבר בעולם יש שם. בשלב זה היקום נפתח בפניו כמקום לחקר,למשמעות ולפעולה. באותה מידה אנו נשיים בכתב את המטרות כקרש קפיצה למימושן והעשרת חיינו.

"יצירתיות פירושה לדחוף ולפתוח את הדלת הכבדה לחייכם… מעשה פתיחת הדלת מצדיק את היותכם בני אנוש ועושה את החיים שווים לחיותם" – דייסאקו איקדה

לחץ כאן לצפיה בוידיאו טיפים

גלה את סודות הזוגיות והאסרטיביות- לחץ כאן וצפה בוידיאו טיפים

לחץ בתמונה לצפיה בוידיאו טיפים

פנינה ודניס מרימסקי,
מומחים לתהליכי שינוי : אימון אישי, אימון עסקי , פסיכו-מטפוריקה, ו NLP : כולל אימון לאינטליגנציה רגשית, זוגיות, דימוי עצמי, הפרעת קשב וריכוז ולבעלי צרכים מיוחדים  מה אומרים עלינו?
לוטוס הדרכה לשינוי
Google+

Related posts:

  1. געגועים לעתיד
  2. האם אנו יכולים להשפיע על הקרמה שלנו?
  3. איך עושים שינוי מהותי ועמוק בחיים?
  4. תחושת בטן – מטאפורה או מציאות?
  5. האם אתם יודעים לעמוד על קצות הבהונות?
הפוסט הזה פורסם בתאריך NLP, אימון אישי, בודהיזם, ייעוד חזון, כללי, שינוי בחיים, תודעה עם התגים , , , , , , , , . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>