האם יש לכם מספיק זמן?

פנינה

"אל לו לאדם להניח לשעון וללוח השנה לעוור את עיניו מלראות שכל רגע ורגע בחייו הוא נס ומסתורין" ~ ה. ג. וולס
שמעתי בשבת בבוקר על תגלית מעודדת – תהליך ההזדקנות נעצר בגיל 93. כלומר אם אחזיק מעמד וגם אשמור על בריאות טובה וצלילות מחשבתית עד גיל 93, לא צפויות לי בעיות נוספות או חדשות. המטרה הזאת נראית לי קצת רחוקה.
עבור נכדתי, אריאל, בת החודשיים, המטרה עוד יותר רחוקה אבל יש לה סיכוי של 1 מתוך 3 להגיע לגיל 100(הרבה יותר ממני).
כאשר אני מסתכל על פניה של אריאל ורואה את המבטים המתחלפים במהירות על פניה -תוך דקה אחת (שמחה, סקרנות, רעב  וכוי), אני תוהה כיצד בגיל חודשיים היא חווה את הזמן. עבור תינוקות וילדים קטנים, העולם מלא חידושים והפתעות, משהו מעניין קורה כמעט כל הזמן.
כמבוגרים, אנחנו כבר למדנו להתחשבן עם הזמן כפי שאנו למדנו להתחשבן האחד עם השני. אם מישהו לחוץ בעבודה ואנשים אחרים מפריעים לו  הוא אומר שאין לו זמן . אם הוא משרת קהל ואין לו ברירה, הוא יכול להתלונן שהם מבזבזים את זמנו עם שאלות מיותרות.כאשר אנחנו מומחים לבזבז את הזמן של עצמנו אנחנו נקראים דחיינים. דחיינות זוהי תופעה שאנחנו גונבים את הזמן מעצמנו.

ניהול זמן כגורם משמעותי במימוש ה"אני"
בעיה בניהול זמן מוכרת לרבים. אנשים המגיעים אלינו לאימון אישי עם קשיים בנושא זה חשים תסכול עמוק ותחושת החמצה כבדה על כך שאין להם מספיק זמן לעשות כל מה שהיו רוצים לעשות ב-24 השעות שלרשותם בכל יממה. אנו מלמדים אותם שהבעיה איננה מסגרת הזמן, אלא איך לנהל אותה נכון. במהלך אימון לניהול זמן, אנו בודקים עם המתאמן מהו הרווח שהוא מפיק לעצמו ומהו ההפסד הקיים בכך שאיננו מנהל את הזמן בדרך מספקת ויעילה. אנו יורדים לשורש הקושי וחושפים את החסם, את "השדון", שדוחף את אותו מתאמן להימנע מלהגיע להספקים שהיה רוצה להשיג בזמן הנתון.
המתאמן לומד להכיר בחשיבותו של הזמן ובערך תחושת הזמן. שתי נקודות מהותיות – בעיקר לדחיינים שבינינו, אנשים הנוטים לדחות פעולות שעליהם לבצע, מאחרים דרך קבע ומרבים להיסחף אחרי הסחות דעת שונות (טלוויזיה, מחשב, הימורים, עישון וכו'…).באימון, אנו עובדים על פי מודל סטיבן קובי "חשוב דחוף", כלומר: על המתאמן לבחור מה היא המשימה הכי חשובה לביצוע ומכאן לתכנן לעצמו מפת דרכים לעשייה, מהלך הדורש ממנו: הבנת סדר עדיפויות, יכולת להעריך כמה זמן נדרש לביצוע כל משימה, גמישות, יכולת יזום, יכולת לדחות הסחות דעת, התמקדות בעיקר ועם זאת יכולת לבצע מספר פעולות במקביל. לא פשוט? נכון. עם פיתוח המודעות, בעזרת  כלי האימון ויישומם בחיי היום יום – השינוי יעשה.
זכור לנו מתאמן אחד, איש שתמיד היה עסוק וטרוד עד מעל הראש בעבודתו. מעולם לא היה לו זמן לדבר חוץ מענייני העבודה. למרות שהיה אב לשני ילדים קטנים ואדם בעל תחביבים מקסימים: ציור ופיסול. כאשר ילדיו התמרדו נגדו, התלוננו שאין להם כלל חוויה של "אבא נוכח" והקשר הדרדר, נדלקה לו נורה אדומה וגדולה. הוא הגיע אלינו ועשינו אימון לניהול זמן. איש זה למד איך לתכנן את הזמן בדרך נכונה כך שיהיה בו מקום לילדיו, ואפילו לתחביביו. הוא אכן נדרש ליצירתיות וגמישות, וחייב היה להסיט הצידה את מסיחי הדעת למיניהם. בסופו של דבר, ודי מהר, הוא התקרב אל ילדיו והם התקרבו אליו. הוא אפילו חזר לסטודיו שלו והפך לאדם מאושר יותר.
ניהול זמן נכון קשור קשר ישיר למימוש עצמי מלא ושלם.

האם הזמן הוא משהו קבוע עבור בני אנוש?
שעונים ביולוגיים קיימים בתוך התאים שלנו ומעניקים לנו ולכל בעלי החיים והצמחים מקצבים שונים כגון: המקצב של 24 שעות, מותאם למחזור של אור וחושך ביממה. לעומת זאת הזמן הסובייקטיבי (תחושת הזמן האישית) הוא דבר מוזר ביותר. לפעמים מאבדים אותו ולפעמים מוצאים אותו וכל הזמן הוא משתנה. אולי בכלל אנחנו יוצרים אותו ? כאשר אנחנו סובלים, משועממים או בודקים בשעון לעתים קרובות (למשל בטור ארוך בסופרמרקט) ,הזמן עומד מלכת. כאשר אנחנו נהנים או שקועים במשימות הזמן עובר מהר. השעונים הביולוגיים שלנו עוזרים לנו לווסת את פעילות הגוף (כגון אכילה ,שינה וביוץ) אבל לא את קצב פעילות המחשבות. כושר השיפוט שלנו בזמן הוא לקוי ביותר – בחלום אנחנו יכולים לחוות אירועים של ימים בתוך דקות וגם כאשר אנחנו ערים, כל דבר משפיע עלינו. תפיסת הזמן שלנו מואצת כאשר חום הגוף עולה מעבר לרגיל, כפי שכל אחד עם חום גבוה חווה – המחשבות רצות והזמן "רץ" ביחד איתן.
בניסוי מעניין, קבוצת מתנדבים אחת הסתכלה בסרט פעולה מדע בדיוני ( אמרגדון) בן 9 דקות ואילו קבוצה אחרת חיכתה 9 דקות בחדר המתנה. עבור הקבוצה שהסתכלה בסרט, הזמן עבר מהר ועבור הקבוצה השנייה, הזמן לא זז. לעומת זאת, כאשר שתי הקבוצות התבקשו לשפוט בדיעבד (בסוף האירועים), כמה זמן עבר, הקבוצה שצפתה בסרט העריכה את הזמן ב 10 אחוז יותר מהקבוצה שהמתינה. ללא פעילות. הכיצד יתכן הדבר? התשובה היא שכאשר אנחנו שקועים בלהט האירועים, אנחנו לא מודעים לשעון ולמעבר של זמן, ואילו בסוף האירועים, בדיעבד אנחנו סופרים זמן לפי כמות האירועים המשמעותיים וכמות המידע החדש שרכשנו. בניסוי הזה היו הרבה אירועים משמעותיים ב 9 דקות של סרט פעולה, ועל כן הזמן נראה ארוך יותר בדיעבד.

ומה איתכם? האם אתם עמוסים ולחוצים בזמן? אתם רוצים להספיק יותר?
אנטון דה-לונג, פרופסור לאדריכלות בארה"ב ,מצא פתרון מקורי. הוא בנה ארבעה בתי בובות בגדלים שונים ( קנה מידה :1/24, 1/12, 1/6 וגודל מלא) ובקש ממתנדבים לדמיין שהם חיים בתוך הבתים ולבנות סיפור לגבי מה הם עושים שם. המתנדבים התבקשו לסמן כאשר חלפו 30 דקות. התוצאה המדהימה הייתה שמתנדבים שדמיינו את עצמם בבית בובות קטן האיצו את הזמן באופן יחסי, כך ש 30 דקות הפכו להיות רק 2.5 דקות בבית בובות של 1/12. האם יש קשר בין תחושת הזמן והתנועה במרחב?

מחשבות פרידה
דמיינו לעצמכם כיצד הייתם חיים אם נודע לכם שיש לכם עוד חודש אחד כדי לחיות.
עכשיו , דמיינו לעצמכם שאורך החיים שלכם הוארך ל 5000 שנה. כיצד זה היה משפיע עליכם?

לחץ כאן לצפיה בוידיאו טיפים

גלה את סודות הזוגיות והאסרטיביות- לחץ כאן וצפה בוידיאו טיפים

לחץ בתמונה לצפיה בוידיאו טיפים

פנינה ודניס מרימסקי,
מומחים לתהליכי שינוי : אימון אישי, אימון עסקי , פסיכו-מטפוריקה, ו NLP : כולל אימון לאינטליגנציה רגשית, זוגיות, דימוי עצמי, הפרעת קשב וריכוז ולבעלי צרכים מיוחדים מה אומרים עלינו?
לוטוס הדרכה לשינוי
Google+

Related posts:

  1. פסיכו-מטפוריקה : המסע לארץ ההתמרות
  2. הדרך לתקשורת אסרטיבית
  3. ריבוי נקודות מבט, למה זה חשוב?
  4. איך עושים שינוי מהותי ועמוק בחיים?
  5. הצד השני של הפרעת קשב וריכוז
הפוסט הזה פורסם בתאריך אימון אישי, דחיינות, העצמה, כישורי חיים, כללי, למידה, קשב וריכוז, תודעה עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>