לגעת בקצה גבול היכולת שלנו

פנינה
מהם גבולות היכולת האנושית? איש אינו יודע.
האם יש חסם עליון לתהליכי שינוי שאנו מסוגלים לעשות בחיים?
ישנם אנשים שעבורם מרחב החיים מצומצם, חוג המכירים שלהם מאד מצומצם, והם נעים יום-יום באותו מסלול של עבודה ובית עם תחושה של קיפאון וחוסר אנרגיה. ישנם אחרים, שהפעילות היומית שלהם חובקת עולמות רחבים ביותר והם חיים בתחושה של דינאמיות והתלהבות. ישנם אנשים שכל הזמן פעילים, ואחרים שעושים פחות, אבל תמיד עייפים. כל אחד מאתנו, בוודאי התנסה בתקופות של מרץ ותקופות של חוסר כוחות.
האם אפשר להרחיב את מרחב החיים שלנו?
כיצד מוצאים את החוסן והנחישות כדי להתגבר על חסמים פיזיים או נפשיים?

הנה סיפורו של "איש הניסים" שעשה פריצת דרך לחיים חדשים כנגד כל הסיכויים.
למוריס גודמן היה הכל. הוא היה אחד מסוכני הביטוח המוצלחים במדינה. איש עשיר עם אשה נאה, בית גדול וגם מטוס. יום אחד במרץ 1981 קרס עולמו. מוריס הוציא  את המטוס החדש  לטיסת מבחן. טיסה זו הסתיימה בטרגדיה; תיבת הנחיתה נתפסה בחוטי-החשמל ומטוסו של מוריס התרסק.
לאחר שמוריס שרד את הנסיעה לבית-החולים, כל מה שיכל לעשות היה לשכב במיטה ולמצמץ בעיניו. פגיעותיו היו נוראיות. צווארו של מוריס נשבר בשני מקומות. הסרעפת שלו נהרסה, הוא  לא היה יכול לנשום, לאכול או לשתות. רפלקס הבליעה שלו נהרס.  כמו כן, הוא לא יכול היה לדבר מאחר ותיבת הקול שלו נהרסה אף היא. הרופאים אמרו, שכל שריר בגופו ניזוק על ידי ההתרסקות. כליותיו, שלפוחית השתן,המעיים והכבד לא תיפקדו. כל שיכול היה לעשות – למצמץ בעיניו, מצמוץ אחד ל-כן ושני מצמוצים ללא. כך תיפקד  הרבה מאוד זמן.
אך מוריס גודמן הוא לוחם. הוא השתמש בכוח של הדבר היחיד שנשאר לו להילחם  – המוח שלו. הוא נלחם בחורמה לאורך כל הדרך, למרות, שנאמר לו שהוא לעולם לא ישוב ללכת, לדבר או אפילו לנשום בכוחות עצמו! היה עליו לקבל מחדש שליטה בגופו צעד אחרי צעד. מטרתו הראשונה הייתה להפסיק את חיבורו למכונת הנשמה. הוא נזכר:"ניסיתי להחדיר מעט אוויר עם מסיכת-הנשמה. בכל פעם שעשיתי זאת, ריאותיי כאבו בצורה מחרידה. נשמתי 100 נשימות, ונחתי 5 דקות. נשמתי 100 נשימות נוספות בכל פעם. אז, התחלתי לנשום 200 נשימות, לאחר-מכן 300. לילה אחד, עשיתי זאת וריאותיי התרחבו שלוש פעמים בעצמן." לבסוף הצוות הרפואי הוריד את תלותו  במכונה. "מחלקת השיקום התערבה ושחררה אותי מהמכונה, למרות שנשמתי רק 10% מהנשימות בכוחות עצמי. לא היה להם הסבר לתופעה הזאת" הוא נזכר.
מוריס לימד את עצמו החל להשתמש בשרירי בטנו על מנת למלא את מקום הסרעפת. "נאמר לי, שאני המקרה היחיד, המוכר בעולם כולו, שעשה זאת במודע. כך, שאני נושם עם הבטן שלי, הסרעפת שלי איננה פועלת גם כיום".
בדרכו להחלמה נלחם מוריס לא רק בפגיעות פיזיות קשות, היה עליו להילחם באותם רופאים, שלמעשה הצילו את חייו. אין זה משנה עד כמה גופו תוקן מעצמו, הם המשיכו לומר לו, שהחלמה מלאה איננה אפשרית. אם מוריס לא ויתר על התקווה והמשיך להתעקש שיבריא לחלוטין. הכיצד יחשוב אפילו על לוותר? הוא נשבע לעצמו, לצאת בהליכה, פשוטו כמשמעו, מבית החולים ביום השנה החדשה. הוא ידע שיוכל לעשות הכל עם רצון נחרץ ועקשנות בלבד. יום אחר יום, עבד מוריס עם המרפא הפיזי שלו ודחף את גופו אל מעבר ליכולות שלו. הוא נהג להקשיב לדובר המוטיבציה האהוב עליו – זיג זיגלר ושמר על מוח נקי מספקות. לפני שהוא שם לב, הזמן חלף והוא הצליח להשתמש בקולו. גופו כבר לא היה במצב משותק, אלא זע ונע – בדיוק כפי, שהוא חזה שיהיה – והוא שוב  נשם בכוחות עצמו – ללא עזרת מכשירים רפואיים. הוא יצא מבית החולים לאחר 8 חודשים ב-25 לדצמבר 1981 והשאיר אחריו צוות שלם של בית-החולים מביט בפליאה מוחלטת.
החלמתו של מוריס כל-כך יוצאת דופן, שזה מובן מדוע קוראים לו "איש הנס"."בראיה  לאחור, התאונה היתה כנראה הדבר הטוב ביותר שאי-פעם קרה לי" אמר."אני אסיר תודה למשפחתי, אשתי, אני אסיר תודה ,שאני יכול להסתובב עכשיו מסביב לעולם ולחלוק את סיפורי עם אנשים ולעזור לאנשים אחרים  בהשראה, מוטיבציה, שיבינו מהו הפוטנציאל שיש להם".

איך נדע מה הם גבולות היכולת שלנו?
כאשר מגיעים אלינו אנשים לאימון אישי, השאלות הראשונות הנפוצות ביותר שהם מפנים אלינו הן: האם סדרת האימון תעזור לי? האם האימון יקרב אותי לחיים שאני רוצה? התשובה שלנו היא פשוטה, אך דורשת מאמץ ועבודה עצמית: זה תלוי אך ורק בכם! כמאמנים, אנו מעניקים למתאמנים ארגז כלים להתמודדות עם המציאות הפנימית והחיצונית בה הם חיים. אנו מלמדים אותם איך להתמודד עם אתגרי החיים בהווה, להתגבר על מכשולי העבר, לעצב דפוסי חשיבה חיוביים לגבי עתידם, להזרים לתוכם אנרגיה חיונית ולצאת אל העולם בראש מורם. אבל רק המתאמן עצמו אחראי לחייו ולשינויים שיתחוללו או לא יתחוללו בהם. הרצון של האדם נמצא בידיו של כל אדם, והוא המפתח להצלחתו.

לאן נעלמת האנרגיה שלנו?
הפסיכולוג הנודע יונג, כתב על חוק שימור אנרגיה פסיכולוגית. אם אנרגיה לא נמצאת במודעות שלנו היא נמצאת בתת-מודע (לא-מודע) שלנו. זאת אומרת, אם יש לנו מעגלים לא סגורים בחיינו, האנרגיה עוברת מהמודעות לערוץ התת-מודע. כל אירוע או חוויה שאנו מתעלמים ממנו, גורע מאתנו אנרגיה. הנושא או בעיה עובר לתת-מודע ויכול להופיע שוב כחלום. אם אנו מתעלמים ממסרי החלומות, האנרגיה יכולה לעבור לערוץ שני ולהופיע כחסימה גופנית, לדוגמא כאב ראש. באותה מידה, טיפול בחסימות והגשמת חלומות משחרר אנרגיה למודעות שלנו.

מהי חסימה אנרגטית?
חסימות תמיד מתחילות בגוף האנרגטי שלנו ובהמשך משפיעות על הגוף הפיזי, כאשר יש הצטברות של רעלים או פסולת, שהמנגנון הטבעי של הגוף מתקשה לסלק. יתכנו הרבה גורמים לחסימה, כגון : דאגות, מחשבות קשות, מכות, תזונה לא נכונה, אוויר לא נקי, קרינה משדה אלקטרומגנטי. חסימה אנרגטית, לאורך זמן, מחלישה את מערכת החיסון ויכולה להתפתח לדלקת בגוף. ככל שמטפלים בשלב יותר מוקדם, מונעים  את התפתחותו של השלב הבא. טיפול מוקדם בשלב של חסימה אנרגטית בלבד, מונע התפתחות של חסימה בגוף. טיפול מוקדם בשלב של חסימה בגוף, מוציא רעלים דרך פתחי הגוף כגון נזילות האף, שלשולים, דמעות וכדומה.
יש בכוחכם לשלוט על איכות חיי הגוף והנפש שלכם. הכוח לשינוי נמצא בידיכם – בכל רגע.

לחץ כאן לצפיה בוידיאו טיפים

גלה את סודות הזוגיות והאסרטיביות- לחץ כאן וצפה בוידיאו טיפים

לחץ בתמונה לצפיה בוידיאו טיפים

פנינה ודניס מרימסקי,
מומחים לתהליכי שינוי : אימון אישי, אימון עסקי, פסיכו-מטפוריקה  ו  NLP : כולל אימון לאינטליגנציה רגשית, זוגיות, דימוי עצמי, הפרעת קשב וריכוז ולבעלי צרכים מיוחדים מה אומרים עלינו?
לוטוס הדרכה לשינוי
Google+

Related posts:

  1. האם אנו יכולים להשפיע על הקרמה שלנו?
  2. האם שחיקה היא הזדמנות לשינוי?
  3. געגועים לעתיד
  4. האם הנפש שולטת בגוף או הגוף בנפש?
  5. האם אפשר ללמוד איך להיות מאושרים?
הפוסט הזה פורסם בתאריך אומץ לב, אימון אישי, העצמה, ייעוד חזון, כללי, שינוי בחיים עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>