האם חתמתי קבע עם הגוף הזה?

"כאשר היינו ילדים בני 11, שחקנו הרבה ביחד. מוטי היה ילד עדין ורגיש שסבל מהתקררויות תכופות. אימו הייתה דאגנית ומקימה מהומה על כל סימן קטן של חולי אצל בנה הצעיר (מוטי היה ילד זקונים וחביב ההורים).לא העליתי בדעתי שעשרים שנה לאחר מכן, הילד העדין יהפוך לגבר חסון, סגן-אלוף מוטקה שגיא, גיבור ישראל, עטור סיפורי תעוזה אודות פעולותיו מאחורי קווי האויב. דבר אחד לא השתנה אצל מוטי, החיוך שלו מלא רוך וקסם. אותו חיוך שהיה מעלה על פניו כאשר ניצח במשחק ג'ולות נגדי".

תרגיל מחשבתי בשיבוט
לילד בן 11 ולגבר בן 31 אין אותו גוף. רוב התאים התחלפו, וההופעה השתנתה לגמרי. מה נשאר אותו דבר? ה-דנ"א שהוא למעשה, תבנית הזהות הביולוגית שלו.
נניח שאבצע שינוי על עצמי ואשכפל את העצמי בתהליך של שיבוט. אני מסכים ששיבוט אינו אתי אך בוודאי זו פעולה אפשרית במציאות. בדיוק כמו שנוצרה הכבשה דולי משיבוט, ניתן ליצור עותק חדש ממני ונקרא לו דניס2. האם המחשבות של דניס2 תהיינה זהות בכל רגע למחשבות של דניס1(אנוכי). אני מטיל ספק בכך. האם לדניס1 ולדניס2 אותה אישיות?
אינני יודע. בוודאי שיהיו להם כמה מאפיינים נפשיים דומים ולא רק פיזיים.
ה-דנ"א לא משתנה (מלבד מוטציות) עם הזמן אך יחד עם זאת, אי אפשר לקבוע שהוא מקור הזהות המחשבתית שלנו. מה קובע את הזהות המחשבתית שלנו?
הנכדה שלי בת השנה וארבע חודשים כבר מבינה ששמה "אריאל".
כאשר קוראים לנו בשמנו, עם מי אנחנו מזדהים כ – "מוטי" או כ "דניס1"?
מהו הגרעין הבלתי משתנה בתוכנו שמקשר בין הילד בן 11 והגבר בן 31?
מה מעניק לנו את זהותנו הייחודית?

תפקידים חולפים על במת החיים
הסופר האנגלי המפורסם, וויליאם שייקספיר כתב: "כל העולם במה, וכל אנשיו ונשותיו שחקנים הם; יש להם את כניסותיהם ואת יציאותיהם, ואדם אחד משחק תפקידים רבים".
אם הוא צדק, לברי המזל מבינינו ,יש קריירה מפוארת על גבי במת החיים. אנחנו עולים לבמת החיים בתור תינוקות ומקבלים בהמשך תפקידים לשחק כ – ילדים, מתבגרים, חיילים, סטודנטים, בעלי מקצוע, הורים וכן הלאה.
בפועל, בכל תקופה, נשחק מספר תפקידים בו-זמנית. מוטקה הוא סגן אלוף אבל גם הורה וחבר. אולי עמוק בפנים, בתוך מוטקה, נשאר משהו מאותו ילד עדין ורגיש שנקרא בשם "מוטי". איני בטוח שכן.
למרות שבשפת היום-יום אנחנו אומרים על מישהו שהוא חייל או נגר, שום תפקיד לא יכול להכיל את הזהות שלנו. כל תפקיד הוא רק חלק מהזהות שלנו. אלה שפרשו ממקומות עבודותיהם בהם עבדו שנים רבות מאבדים תפקיד אחד כדי לקבל תפקיד אחר אבל זהותם נשארת.

מקור הזהות
אינני רק הגוף שלי
אינני רק ה- דנ"א שלי
האם אני רק רצף הזיכרונות שלי? ללא ספק הזיכרונות הם חלק חשוב מזהותי. בלעדיהם אין לי זהות. אבל לא די בזיכרונות כדי לקבוע כיצד אפעל במצב מסוים. העבר אינו קובע באופן מכני את ההווה או את העתיד. משום כך, קוראים להווה באנגלית "המתנה" (the present) כי ברגע הנוכחי יש לנו חופש פעולה לבחור ולהחליט.

האם אפשר להשתנות באמצע החיים?
הגיעה אלינו  לאימון אישי אישה בשנות ה-50 לחייה, שהרגישה שעוד רגע יהיה מאוחר מדי, ואם לא עכשיו אז מתי, מתי תעשה את השינוי עליו היא חולמת שנים? האישה הזו חיה בקונפליקט פנימי עמוק. מצד אחד, היה בה חלק שטרפד כל שביב של חלום לצמיחה והשתנות. תבנית זהותה העצמית הייתה מאוד שלילית, מעולם בחייה לא שמעה מאיש כמה היא ראויה ומוצלחת ולכן גם לא האמינה שהיא מסוגלת להגשים את החזון שלה לגבי חייה. מצד שני, היא רצתה לעשות שינוי ולהתפתח. להיות שמחה ומסופקת. בראש ובראשונה היה עלינו לבדוק ולטפל בפערים אלה.
עבודת האימון התחילה בתשאול וברור ערכים, אותם התבקשה לדרג לפי סדר חשיבותם. כאשר בדקנו את כיוון המוטיבציה שלה, ראינו שהוא בכיוון של away from, בורח מהתמודדות. ראינו שיש בה התנגשות של ערכים וקונפליקטים רבים. עברנו לתהליכי ריפוי מוטיבציות שליליות ועשינו אינטגרציה בין שני החלקים – המטרפד וזה שרוצה להשתנות. אלה שני חלקים הנמצאים בתוכנו ומהווים מטאפורות בלא מודע המייצגות אספקטים של טוב ורע בתוך עצמנו. לאחר מכן נכנסנו לתהליך הנקרא "ראפור" – שבו האדם משרטט לעצמו את החזון שלו לעתיד לבוא ונמצא בהלימה מוחלטת עם החזון שלו. המתאמנת שלנו הייתה מאוד מבוהלת מהתהליך, מאחר והוא עימת בין החלומות שלה לבין האמונות המגבילות שיש לה לגבי עצמה, ויצר סתירות ובלבול. למשל,  תמיד האמינה שצריך לעבוד קשה מאוד כדי להשיג הרבה כסף, כך שתוכל לחיות לפי רצונותיה, ומצד שני היא לא באמת אהבה לעבוד קשה וגם לא האמינה שהיא מסוגלת להרוויח כפי שרצתה תמיד. התהליך גרם לה ליצור הלימה טובה ונכונה יותר בין "האני" האמיתי שלה לבין חלומותיה. אלמנט חשוב נוסף היה אימון לאסרטיביות, שבעזרתו למדה לשים גבולות, להפסיק לרצות את הסביבה ולהיות קשובה קודם כל לצרכיה ולליבה.
בסיכומו של האימון, אמרה שהיא מרגישה שקיבלה את עצמה בחזרה במתנה. היא ראתה שהיא יכולה ליישם את חלומותיה בצורה הכי נכונה והכי פשוטה, ושיש בתוכה משאבים פנימיים ואיכויות שלא ידעה עליהם, והם שיניעו אותה קדימה ועליהם היא יכולה לסמוך.

החיבור לייעוד
הייעוד הוא תפקיד-על ,שעושה אותנו מאושרים כשאנחנו מתחברים אליו. יתכן שנתחבר אליו בגיל 6 ויתכן בגיל 36 או גיל 66. כיצד יודעים שהתחברנו לייעוד? כי כל צעד לקראתו גורם לנו אושר והצעדים שלנו הופכים להיות קלים יותר ויותר. לעומת זאת, כל צעד שמרחיק אותנו ממנו הופך להיות קשה יותר ויותר.
אף אחד אחר אינו יודע בוודאות מה הייעוד שלך בחיים כרגע. עליך לגלות זאת בעצמך. יחד עם זאת אפשר לעזור לך בחיפושים. אחת הדרכים באימון אישי היא לגלות את הערכים שלך כדי להבין מה מתניע אותך ומה חשוב לך בכל תחומי החיים. בסופו של דבר גילוי הייעוד מחבר אותך לעצמי גדול יותר. במילים פשוטות, אנחנו מרגישים את החיים ואת עצמנו במיטבם כאשר אנו מתחברים לחיים שנועדנו לחיות.
המשך הסיפור תלוי בכם.

לחץ כאן לצפיה בוידיאו טיפים

גלה את סודות שיפור החיים - לחץ כאן לצפיה בוידיאו טיפים

לחץ על התמונה לצפיה בוידיאו טיפים

דניס ופנינה מרימסקי,
מומחים לתהליכי שינוי : אימון אישי, אימון עסקי , פסיכו-מטפוריקה,  ו  NLP : כולל אימון לאינטליגנציה רגשית, זוגיות, קריירה, דימוי עצמי, הפרעת קשב וריכוז ולבעלי צרכים מיוחדים. מה אומרים עלינו?
לוטוס הדרכה לשינוי
Google+

Related posts:

  1. האם אתם יודעים לעמוד על קצות הבהונות?
  2. האם אפשר ליצור זמן?
  3. אומץ לב – שריר שאפשר לחזק
  4. הקילומטר האחרון למטרה
  5. כוכבים לרגע?
הפוסט הזה פורסם בתאריך אושר, אימון אישי, אסרטיביות, העצמה, ייעוד חזון, כישורי חיים, כללי, למידה, פרישה, שינוי בחיים עם התגים , , , , , , , , , , , , , , . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>