האם נולדנו לכעוס?

שניים  מחבריי, שמוליק ואריה, חזרו מסדנת הכנה לפרישה מחברה פיננסית גדולה שהתרחשה במלון בהרצלייה.
שמוליק תיאר את רישומיו כך "מבחר העוגות בארוחת בוקר היה עלוב. ישבתי בשולחן והשתתפתי בשיחה שנסבה על הצורה בה המנהלים הבכירים בחברה דואגים לתנאים מנופחים עבור עצמם כאשר הם דוגלים במדיניות של ריסון וחסכון כלפי העובדים. אני השקעתי את הנשמה שלי במשך שלושים וחמש שנה מול לקוחות החברה אבל הבוסים שלי רק דאגו לשורה התחתונה של רווח והתלוננו פעם אחרי פעם שאני לא יודע לעגל פינות ולסגור עסקאות במהירות. אני כועס על המניפולציות והקטנוניות של המנהלים הללו – בגללם אני סובל מעצבים. הסדנא הייתה מלאת קלישאות על מחשבה חיובית, שלא דיברה אליי ולא חידשה לי דבר וחצי דבר".
רישומיו של אריה היו לגמרי שונים: "ישבתי בסדנא וחשבתי כמה אני אסיר תודה לחברה שנתנה לי הזדמנות לפרוש לפנסיה מוקדמת בתנאים טובים ובמלוא כוחי. בסדנא רשמתי טיפים שיעזרו להסתגל לחיים חדשים בהם אני שולט בזמני וקצב האירועים היומי אינו מוכתב לי. אכלתי שתי ארוחות טעימות כאשר אני מסתכל על גלי הים דרך החלון ונרגע ממחשבות על מחזוריות בטבע ובחיים שלי."
אכן אריה ושמוליק היו באותה הסדנא אך כל אחד מהם הביא איתו את השקפת עולמו וגישתו המיוחדת כדי לסנן את חוויות הסדנא והתוצאה היא רישומים מנוגדים לגמרי.

להתאמן ב"לא לכעוס"
באימון אישי, אנו נתקלים לא פעם באנשים שהכעס הפך להם לטבע שני. הם לא יודעים איך לחיות מבלי לכעוס ולהתעצבן, הם ממש לא מיודדים עם חיוך וצחוק – שלא לדבר על מחשבות חיוביות – והם בטוחים שהם לעולם לא יכולים להשתנות. כך הם, וכך יהיו עד ליום מותם.
לא מכבר הגיע אלינו לאימון גבר בשנות ה-50 לחייו, הוא היה עצמאי בעיסוקו, ובאופיו איש כעוס ומרוגז, על לקוחותיו, אשתו, ילדיו וכל מי שנתקל בו. הוא אמנם רצה להשתנות, אך לא האמין שזה אפשרי, ובכל זאת בא אלינו כי "אם זה לא יעזור, זה לא יזיק". עבדנו איתו באמצעות תרפיית קו הזמן. זו טכניקה שמעבירה את האדם בתהליך של איסוף היסטוריה אישית, ובוחנת לעומק את התעצמות הבעיה לאורך חייו, שורשיה ומקור הרגשות שהולידו את מצבו הנפשי בחייו הבוגרים. היא מחברת בין החלקים הלא מודעים שבו לבין עצמו, ומשחררת אותו מרגשות שליליים, כעסים ופחדים מעכבים – שנבנו וצמחו במהלך השנים.
בתחילת הדרך הגדיר המתאמן את רמת הכעסים שבו, על סקאלה שבין אפס לעשר כ- 9-10, ובסוף התהליך העיד שרמת הכעסים ירדה לאפס, והפחדים ירדו לרמה של 1. לדבריו, דברים שהיו פעם "מדליקים" אותו מיד, כבר לא מעצבנים אותו, הוא הפסיק לכעוס.בהמשך, עברנו לטכניקה הנקראת "התקנת אומץ" – המתייחסת לתת מודע ולמודע ומחזקת את האדם בהתמודדויות שונות בחייו. בנוסף, בעזרת תרגילים שונים, הוא למד לחייך, גילה שלא כולם נגדו, להפך, קליינטים שבאים אליו ומבקשים ממנו עזרה – מאפשרים לעסק שלו לא רק לשרוד אלא גם לצמוח. בעקבות שינוי גישתו לחיים, לא אחר לבוא השיפור בעסקיו, כמו גם ביחסים הזוגיים וביחסיו עם ילדיו שהתקשו להסתדר עם אבא כועס וביקורתי, והחלו להתקרב אליו. בסוף עבודת האימון, חש המתאמן הכעוס שלנו כאילו נולד מחדש.

האם הכעס והעצבים הינם מנת חלקם של כולם?
אתמול בבוקר, בהפוגה מהגשם, חזרתי מהדואר סוחב חבילה, וזר פרחים (שקניתי בדרך לאשתי) נכנסתי לחנות הגבינות. הופתעתי לגלות שבשעה מוקדמת היו כבר שני גברים לפניי בתור. לידי עמד גבר מעט יותר מבוגר ממני ומלמל משהו בעצבנות. שאלתי אותו מה הוא אמר. "עוד מעט ירד גשם.", הוא ענה לי."אתה גר רחוק?" שאלתי. "כן" הוא ענה, "ואין לי סבלנות לחכות".  "הגשם לא ירד רק בעוד שעה או שעתיים", השבתי "וחוץ מזה חבל שאתה לא נהנה מחוויות ההמתנה; ההתבוננות בצבעים השונים בחנות להריח את הריחות במקום לכעוס ולשחוק את הבריאות שלך." הכעס על פניו נעלם ובמקומו הופיע חיוך יפה "אתה צודק", הוא אמר לי.
"יש לך מתנה יפה לתת לעולם ורק אתה יכול לתת אותה. בשביל זה כדאי לשמור על הבריאות", המשכתי.
עכשיו החיוך על פניו התרחב עוד יותר, "תודה רבה" הוא ענה בחמימות.
הלכתי הביתה מרוצה שהצלחתי להפחית במקצת את מנת הכעס והעצבים הרובצים על כתפיו של  אדם אחד.

ככה אני וזה לא ישתנה
ברצוני לספר לכם סיפור יפני עתיק.
"עמוק בתוך הרי השלג חיה לה ציפור הנקראת  ציפור-הסובלת- מקור. כל לילה כאשר  ציפור זו מעונה בקור המקהה את אבריה, היא צועקת שבבוקר היא תבנה לעצמה קן. אף על פי כן, כאשר השחר מפציע, הציפור נרדמת  וישנה במשך שעות באור החם של השמש מבלי לבנות קן. וכך היא ממשיכה לצעוק לשווא כל לילה  לכל אורך חייה.
הדבר נכון גם לגבי בני אדם. כאשר רע להם והם סובלים את ייסורי הגיהינום הם נשבעים לתקן את דרכם כדי להגיע להארה אבל כאשר רוחות עזות של  תהילה ורווח כספי נושבות  – לפיד הכוונות המוארות כבה בקלות."
אנשים אומרים "ככה אני ואני לא אשתנה."
אנשים אומרים "אני יודע שאני רגזן וזה מזיק לבריאותי אבל כל פעם אני שוכח מחדש."
תזכרו שכעס הינו הרגל וכפי שלמדנו לכעוס אפשר ללמוד גם לא לכעוס; לצחוק  ולחייך במקום. הדבר דורש תרגול ואימון. כדאי להתאמן בלא לכעוס כי הכעס הוא כמו אש שמתפשטת במהירות ומכלה כל חלקה טובה בסביבתנו.
כאשר אנו מתמכרים לכעס, אנו זקוקים למנות הולכות וגדלות כדי לקבל את זרימת האדרנלין שהגוף משתוקק לו וכמו עם סמים הגוף הולך ונהרס.
כמו שכתב אבן גבירול: "מי שאינו מושל בכעסו, אין שכלו שלם”.
אל תיתנו לכעס למשול בחייכם.

כיצד להשתחרר מכעס

כיצד להשתחרר מכעס- לחץ כאן לצפיה בוידיאו טיפ

לחץ על התמונה לצפיה בוידיאו טיפ

דניס ופנינה מרימסקי,
מומחים לתהליכי שינוי : אימון אישי, אימון עסקי , פסיכו-מטפוריקה,  ו  NLP : כולל אימון לאינטליגנציה רגשית, זוגיות, דימוי עצמי, הפרעת קשב וריכוז ולבעלי צרכים מיוחדים. מה אומרים עלינו?
לוטוס הדרכה לשינוי
Google+

Related posts:

  1. שינויים בחיים בעזרת מעברים בין חדרים
  2. האם הגיל הוא רק תרגיל?
  3. האם אנו יכולים להשפיע על הקרמה שלנו?
  4. למה חמלה חשובה לאדם ולאנושות גם במאה ה-21?
  5. תחושת בטן – מטאפורה או מציאות?
הפוסט הזה פורסם בתאריך אימון אישי, בודהיזם, גיל הזהב, כללי, פרישה, שינוי בחיים, תודעה עם התגים , , , , , , , . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>